אני רואה את זה כל שבוע במשרד. לקוח מגיע אליי אחרי שנעצר בנהיגה בשכרות, ובמהלך הראשון של הסיפור — הוא כבר עשה 3 טעויות שמקשות מאוד על ההגנה. אני אגיד את האמת: רוב התיקים שאני "מפסיד" — לא הפסדתי בגלל ראיות חזקות נגד הלקוח. הפסדתי כי הוא עשה את הטעויות האלה לפני שהוא הגיע אליי.
אני עו"ד ירון בוכובזה, סגן יו"ר ועדת התעבורה. אחרי 14 שנות התמחות בלעדית בתיקי שכרות, אני רוצה להגיד לך את 7 הטעויות הכי גדולות שמפילות תיקים. אם אתה קורא את זה אחרי שנעצרת — תפנה אליי קודם. אם אתה קורא לפני שזה קורה — שמור את המאמר.
להודות לשוטר ש"שתית קצת"
השוטר עוצר אותך, מריח אלכוהול, ושואל: "שתית?" אתה לחוץ, רוצה להיראות הגון, ועונה: "כן, רק כוס יין אחת בארוחה". בום. עכשיו יש לך הודאה.
בבית המשפט, התובעת תגיד: "הנאשם הודה במשטרה שהוא שתה. גם אם הינשוף לא היה מדויק, יש הודאה אישית." השופט שומע את זה. ההודאה הזאת — גם 'כוס אחת' — שווה זהב לתביעה.
לסרב לבדיקת ינשוף בלי להבין מה זה אומר
חלק מהנהגים חושבים שאם הם יסרבו לבדיקה — אין ראיה, אין תיק. זו טעות חמורה. לפי סעיף 64ב לפקודת התעבורה, סירוב לבדיקה דינו כדין שכרות — פסילה של שנתיים אוטומטית.
גם אם הראיות לא הכי טובות נגדך, הסירוב לבד הוא העבירה.
לנהוג עם הרכב הביתה
השוטר לקח לך את הרישיון. אתה רוצה את הרכב בבית. זו הטעות שיכולה להפוך תיק רגיל לאסון. נהיגה בזמן פסילה מנהלית = עבירה פלילית נפרדת, פסילה של 3 שנים נוספות, ולפעמים מאסר.
הרכב יכול לחכות. אפשר לאסוף אותו למחרת. ההפסד הקטן (גרירה, מונית) שווה הרבה פחות מאסון של נהיגה בפסילה.
לחכות שבוע לפני שמתקשרים לעורך דין
"אני אדבר עם עורך דין אחרי הסופ"ש." זאת אחת הטעויות הכי כואבות שאני רואה. בקשה לביטול פסילה מנהלית אפשר להגיש בכל עת בתוך הפסילה — אבל זמן הוא חיוני. אם תפנה ביום הראשון, יש לנו את כל ה-30/60/90 יום לפעול. כל יום שעובר זה יום פחות שיכולת להחזיר.
בנוסף: בזמן שאתה מחכה, הזיכרון של עדים נשחק, מסמכים נעלמים, השוטר עובר תורנויות. כל יום — הפסד.
לפרסם ברשתות החברתיות
אתה כועס, מבולבל, רוצה לפרוק. אתה כותב פוסט בפייסבוק: "המשטרה הזאת נטפלת לכל אחד". או "לא היה צריך לשתות". או אפילו בסטטוס וואטסאפ: "יום קשה".
התובעת המשטרתית רואה את הכל. "לא היה צריך לשתות" = הודאה. גם בלי הקשר ספציפי, השופט שומע את זה ושומע "האיש מודה שהיה שתוי".
לשלם את הקנס "לסיים את זה"
אתה מקבל את הדו"ח, רואה את סכום הקנס, מחשב — "כדאי לשלם ולגמור". זו הטעות הכי כואבת. בשכרות אין "קנס שמשלמים ונגמר". רוב התיקים יוצאים כזימון לדין מלא. תשלום הקנס הוא הודאה.
אם תיתן הודאה, תקבל: הרשעה פלילית (לכל החיים בתיק), פסילה של שנתיים לפחות, ולעיתים גם מכון רפואי לבטיחות בדרכים. כל זה מבלי שנלחמת.
לבחור עורך דין "כללי" במקום מומחה לתעבורה
בן דוד שלך הוא עורך דין. הוא מציע "להסתכל לך על התיק". זו טעות. דיני תעבורה הם תחום ייחודי — עם פסיקה ספציפית, פרוצדורה ייחודית, ובתי משפט עם שופטים שמכירים את עורכי הדין.
עורך דין שלא עוסק בתעבורה לא יודע: איך לתקוף אישור כיול, איך לחקור שוטר על שיטות מדידה, איך לבנות בקשה לביטול פסילה. הוא יעשה את הצעדים הבסיסיים, וזה הרבה פחות ממה שאפשר להשיג.
בונוס: הטעות הכי גדולה שעדיין לא הזכרתי
לא להבין שזה חירום. נהיגה בשכרות זה לא דו"ח רגיל. זה הליך פלילי. הוא יכול להוביל לרישום פלילי, פסילה ארוכה, ופגיעה בפרנסה. הטעות הכי גדולה היא לחשוב "זה יסתדר". זה לא יסתדר לבד. צריך לפעול.
"בכל יום של פסילה שהקצין נתן, אתה מאבד הזדמנות לבטל אותה. אסור לחכות."
אם כבר עשית טעות — זה לא סוף הסיפור
אם הודית, אם פרסמת בפייסבוק, אם חיכית שבועיים — זה לא בהכרח אבוד. אבל הסיכויים נמוכים יותר. ככל שתפנה מוקדם יותר, אני יכול לעבוד עם פחות נזק.
אצלי במשרד — בחינת תיק ראשונית היא ללא התחייבות. אני אומר לך ביושר את הסיכון, את הסיכויים, ואת המחיר. אם תחליט שלא להתקדם — אנחנו נפרדים בכבוד.