אשמה של גרימת מוות ברשלנות הינה אשמה חמורה שהשלכותיה מרובות ודינה מאסר לתקופה מרבית של 3 שנים לאדם שנאשם בגין עבירה זו. כמו כן, לעיתים קרובות, התביעה תדרוש, במידה והמשטרה תמצא את האדם כנאשם במקרה שבה נהרג אדם להגיש כתב אישום בגין הריגה, מה שהופך את ההשלכות על מבצע העבירה לחמורות אף יותר.
ההבדלים בין גזר דין באשמת גרימת מוות ברשלנות לבין הריגה הינו ביסוד הנפשי של אותו הנהג בעת ביצוע העבירה – בגרימת מוות ברשלנות הנהג היה מודע לכך שהוא נוהג באופן רשלני המסכן חיי אדם, המתבטא במצב של היעדר מודעות בפועל המעשה, לנסיבות או לתוצאות המעשה, מקום בו "אדם מן היישוב" יכול היה, וצריך היה, בנסיבות העניין, להיות מודע להם וכאן די להוכיח קיומה של אי צפיית הסיכון לחיי אדם או לשלמות גופו, מקום שאדם מן היישוב היה צופה ומונע את מימושו של אותו סיכון, בעוד שבמקרה של עבירת הריגה הנהג הפוגע היה מודע לכך שנהיגתו מסוכנת ועלולה לגרום לתוצאות קטלניות.
ובכל מקרה בין אם באישום על גרימת מוות ברשלנות לבין אישום על הריגה, נדרש מהתביעה להוכיח את יסוד נפשי, ולכן חשיבותו של עדותו של הנאשם היא לאין ערוך – רק הוא יכול להוכיח או לשלול מה היה מצבו הנפשי בעת ביצוע העבירה.
עדות הנאשם בעבירה היא חלק בלתי נפרד מכלל הראיות בתיק, ומכאן גם חשיבות העדות במסגרת אמצעי ההגנה של הנאשם.
בכל מקרה של מות אדם כתוצאה מתאונת הדרכים, באחריות משטרת ישראל לחקור ולבדוק את כל נסיבות המקרה, ואף לחקור את הנאשם בהתאם לצרכי החקירה. בסיום עבודת החקירה, ממליצה משטרת ישראל לפרקליטות בנוגע לכתב האישום.
במקרים בהם מדובר בכתב אישום בגין עבירת ההריגה, באחריות המשטרה והפרקליטות להוכיח כי הנהג הפוגע היה מודע לכך שנהיגתו מסוכנת ועלולה להוביל לתוצאות הטרגיות שהתרחשו בסופו של דבר. פעולת ההוכחה מתבססת על עדותו של הנאשם, ומכאן עולה חשיבות הכנת הנאשם למסור את עדותו על פי ממצאי החקירה ונסיבות המקרה.
במידה והואשמתם בגרימת מוות ברשלנות, צרו קשר ואנו נדאג להפנות אתכם לעורכי דין מנוסים ומתאימים לטיפול בעניינכם.