ראשית נציין מהי עבירה של נהיגה ברשלנות:
כאשר הנהג מבצע עברה מתמשכת ביודעין ויש בה כדי להסב נזק לעצמו או למשתמשי הדרך. במעשהו הנהג מודע להתנהגותו החמורה, מפגין זלזול בחוק, מתעלם מחוקי התנועה, אדיש לתוצאות מעשיו ובאופן נהיגתו הוא מסוכן לסביבה.
רשלנות מוגדרת על פי החוק "כאי מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות או לאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה, הנמנים עם פרטי העבירה, כשאדם מן היישוב יכול היה, בנסיבות העניין, להיות מודע לאותו פרט, ובלבד – שלעניין הפרטים הנותרים הייתה לפחות רשלנות כאמור ושאפשרות גרימת התוצאות לא הייתה בגדר הסיכון הסביר."
דוגמאות לנהיגה ברשלנות: נהג מדבר בנייד וכתוצאה מכך הוסחה דעתו, נהיגה בשכרות או בהשפעת סמים, נהג מסיע לוח עץ על גג מכוניתו והוא אוחז בו ביד אחת משך הנסיעה, נהג הנוהג עם כוס משקה מהביל בידו וכדומה.
במידה וכתוצאה מכך גרמתם לתאונה שבה נהרג אדם, החוק קובע מאסר של 3 שנים.
לשם הוכחת אחריות לגרימת מוות ברשלנות על התביעה להוכיח שלושה רכיבים:
קיומה של חובת זהירות, התרשלות, קרי הפרתה של החובה וקיומו של קשר סיבתי בין ההפרה לבין מותו של המנוח.
חשוב לדעת שבמידה והמשטרה מוצאת את הנהג כנאשם בתאונה שבה נהרג אדם בתאונה, היא יכולה להחליט האם להמליץ לפרקליטות להגיש כתב אישום בגין גרימת מוות ברשלנות או כתב אישום באשמת הריגה, מה שהופך את האשמה לחמורה בהרבה יותר, והגוררת עונשים כבדים בהרבה.
ההבדלים בין העבירות הינם ביסוד הנפשי של אותו הנהג בעת ביצוע העבירה – בגרימת מוות ברשלנות הנהג לא היה מודע לכך שהוא נוהג באופן רשלני המסכן חיי אדם, המתבטא במצב של היעדר מודעות בפועל לטיב המעשה, לנסיבות או לתוצאות המעשה, מקום בו "אדם מן היישוב" יכול היה, וצריך היה, בנסיבות העניין, להיות מודע להם וכאן די להוכיח קיומה של אי צפיית הסיכון לחיי אדם או לשלמות גופו, מקום שאדם מן היישוב היה צופה ומונע את מימושו של אותו סיכון, בעוד שבמקרה של עבירת הריגה התביעה צריכה להוכיח שהנהג הפוגע היה מודע לכך שנהיגתו מסוכנת ועלולה לגרום לתוצאות קטלניות.
במידה והואשמתם בגרימת מוות ברשלנות, צרו קשר ואנו נדאג להפנות אתכם לעורכי דין מנוסים ומתאימים לטיפול בעניינכם.